עינב עבדה כמוכרנית בחנות בגדים בחיפה, שם גרה יחד עם הוריה החולים. היא הייתה בת הזקונים בבית אחרי חמישה אחים ואחיות , כולם נשואים והיא היחידה שנשארה בבית ההורים.
הוריה היו חולניים וסיעודיים, ובמשך הזמן היה הכרח להביא להם עובדת זרה וזאת מכיוון שהמצב שלהם הצריך טיפול והשגחה סביב השעון. עם כל העזרה הכלכלית שקיבלה מאחיה על הטיפול בהורים, הכסף לא הספיק ועינב החלה לחשוב על הכנסה נוספת הביתה. לאחר חיפושים ממושכים אחר מקום עבודה נוסף, התייאשה עינב כי השעות היו ארוכות והשכר היה זעום יחסית.
ככל שעבר הזמן, היא חשבה יוצר ויותר על האופציה של עבודה בתור נערת ליווי. הכסף היה כסף טוב, הנתונים הפיזיים שלה היו מסחררים, והיא לא גאתה שום פסול בעבודה מסוג זה.
הרי כל עבודה מכבדת את בעליה, והמטרה שלה קידשה את האמצעים. מה גם שהיא הייתה חולת סקס, אז אם אפשר לשלב עסקים והנאה למה לא?
היא פרסמה מודעה תחת שם בדוי וחיכתה. על מנת למשוך אליה יותר לקוחות, היא החליטה לקבל אותם ביחידת דיור החיצונית בה השתכנה בבית הוריה, וגבתה מחירים מעט יותר נמוכים מהמחירים בשוק.
אחד מלקוחותיה היה בחור דתי שאף פעם לא שבע סקס, והיה מגיע אליה למפגשים של סקס חסר מעצורים. הוא תמיד ביקש ממנה שתשפיל אותו כשהוא מזיין אותה, זה היה מגרה אותו עוד יותר.
"אתה סמרטוט ושפוט שלי" הוכיחה אותו עינב כשהוא נמצא בתוכה , עמוק בתוכה, מגביר את קצב הזיון עם כל השפלה שלה. "אני נערת ליווי שלא מרגישה את הזין שלך חזק, תדחוף פחדן"….
הוא הגביר את הקצב תוך שהוא הופך אותה על בטנה וממשיך לבקש ממנה שתשפיל אותו עוד.
"את נערת ליווי שווה, אני לא יכול בלעדייך" לחש חה והכניס את הזין שלו עמוק יותר לתוכה וגומר בפראות.
הם נפגשו כמעט כל ערב לשעה, ועל כל זיון עם השפלה הוא שילם לה כפול.
את הטיפול בהורים שלה מימנה עינב מעצם היותה נערת ליווי. דבר שהכניס לה גם כסף וגם הנאה מסקס.